גג העולם - זהר מנשס

"אל תחיה חיים ארוכים ואל תמות עם תחושה שלא טיפלת במשהו שאתה יודע שרודף אותך, שמכרסם בך יום יום כל היום. זה רע וחבל על כל רגע. ניב." מתוך הספר עמוד 252

לדעתי המשפט הנ"ל שמצוטט מתוך הספר ממקסם את המסר עליו הוא מושתת ולא רק...

גילוי נאות, את זהר מנשס אני מכירה. בטוחני שהספר נכתב מדם ליבו ומגולל בפני קוראיו לפחות חלק מנבכי נפשו וכאבו הפרטי.

הסיפור מגולל בגוף ראשון על ידי ניב קינן. ניב הוא מאמן אישי בעל שם עולמי. מצליח מאוד בחברתו "גג העולם" שמנוהלת על ידו. הוא נשוי לעינת ולהם שלוש בנות: ענבר, תמר ושיר.

הכול טוב כמו שאומרים החבריי, אבל ועל אף הצלחתו המטאורית בחייו העסקיים והמשפחתיים מעליו מרחף צל... התאווה לאוכל וכל מה שנמצא על הצלחת עד כדי תיעוב.

זהר מנשס מתחיל את ספרו באוגוסט 2015 בתמונה גסטרונומית של פרגית כבש, הרבה צי'פס ולאפה... איך לא? כל הכבודה הזו נבלעת ולא נלעסת על ידי ניב קינן שהוא במחצית חייו.

"ניב אתה חייב לקחת את עצמך בידיים!" כך הודיעה לו רופאת המשפחה רק לפני כמה ימים..."זה בידיים שלך. זה לא נס משמים". (עמוד 😎.

איך יכול להיות שניב קינן, המאמן הלאומי לא יכול להפסיק את הרעבנות הבלתי נשלטת הזו? העיסוק בלעיסה וזלילה עובר כחוט השני לאורך הספר. לתוך זה יצק זהר מנשס סיפור מדאיב לב על השואה. השילוב בין שני הנושאים הללו מתמזגים אחד עם השני שהפתעה בצידה שלא ציפיתי לה.

מעבר לנושא העיקרי הסיפור נע על מנעד נושאים נוספים כמו: תלמידיו המתאמנים והחוויות שגרמו להם להגיע ל"גג העולם", מערכות יחסים, נקודות מבט ברבדים מגוונים, דיאלוגים מושחזים וגם נועה-מתלמדת מיוחדת, שמצליחה להעמיד את ניב בפני דילמות מוסריות שמטלטלות את חייו.

הספר נחתם בפרק 18 באוגוסט 2018. שלוש שנים לאחר שהחל.

מה קרה באוגוסט 2018? האם ניב קינן הצליח לטפל במה שרודף ומכרסם בו?

הספר מתחיל ונגמר בחודש השמיני וגם פרק הסיום הוא 18 – נגזר מהאותיות "חי". כנראה שהבחירות הללו אינן לשווא.

הספר "גג העולם" של זהר מנשס מרגש, מרתק ונוגע בחולשות שרבים מאתנו מתמודדים.

הכתיבה מוקפדת ונקייה מתיאורים מיותרים עם דמויות אמינות ומרתקות. החלוקה לפרקים מצויינת ומכניסה קצב קריאה. אהבתי את עיצוב העטיפה וצבעיה. יופי של בחירה, פשוטה נקייה וללא מילים!

בשורה התחתונה: מסע אישי. מבירא עמיקתא לאיגרא רמא-גג העולם!

ממליצה בחום וממתינה לספרו הבא של זהר מנשס.

יישר כוח.

לי יניני