הציפור הצהובה שרה

יצירת ביכורים על תקופת מלחמת העולם השנייה שמתחילה בקיץ 1941 בפולין בתוך עליית גג באסם.

מי שם? רוזה האם כורעת ברך ומשליחה גוש חציר כדי שמרים בתה תוכל לשכב עליה, ובעוד חציר היא מכסה אותה.

תחת החורף הקפוא אם ובת מסתתרות מפני הצורר הנאצי באסם של הנריק וקרסטינה. הן זוכות מעת לעת לדלי מים לנקות את עצמן, מים לשתייה, מעט לחם ולעיתים למרק חם. מרים הקטנה מתרגלת לא לדבר ולשתוק רוב הזמן. הן מדברות ביניהן בתנועות ידיים. הזמן מיטשטש ומתרחב באסם. אין הבדל בין יום ללילה וכל דקה היא נצח. למרות המצב אליו נקלעו ולאחר שהוריה ובעלה נרצחו, רוזה הקפידה על שגרת ההשכבה של מרים.

על אף האדיבות של הנריק וקרסטינה רוזה בטוחה שכל רגע אחד מהם ידרוש שתסתלקנה. קשה לרוזה עם השאלות של מרים... "למה אנחנו חייבות להתחבא? למה אנחנו צריכות להישאר בשקט?" (עמוד 27) לרוזה אין תשובות שיוכלו להשתיק את מרים.

לנדיבות הלב של הנריק וקרסטינה יש גם מחיר שרוזה נאלצת לשלם...

ביקורות פתע וחיילים שעורכים פשיטות כדי לעצור יהודים גורמים לקרסטינה חששות, שמא ייתפסו שהם מסתירים יהודים. לכן קרסטינה מציעה לרוזה למסור את מרים להשגחתן של הנזירות במנזר עד שהמצב יחזור לקדמותו.

למרות הקושי להיפרד מבתה רוזה מבינה שזה הפתרון היחידי להבטיח שבתה תישאר בחיים. דרכי האם והבת מתפצלות עם תקווה שבאחד הימים יתאחדו.

בהמשך מתוארים חייהן של רוזה ביערות ומרים במנזר.

האם רוזה ומרים יתאחדו? האם הן ימצאו האחת את השנייה? כיצד הציפור הצהובה משתלבת בסיפור?

ספר מרתק, מרגש, עוצמתי, מטלטל, מכמיר לב ועוצר נשימה על קשר בין אם לבתה.

חלוקת הפרקים טובה והם מגוללים לקורא דרך עיניהן של רוזה ומרים.

ספר שלא יותיר כל קורא אדיש.

בסוף הספר הסופרת חושפת מאין שאבה את הרעיון ליצירתה.

בשורה התחתונה: הישרדות, אכזריות, חסד וחמלה כנגד כל הסיכויים.

ממליצה בחום.

לי יניני

מודן הוצאה לאור, פרוזה תרגום, מתרגם: שי סנדיק, 318 עמודים, 2022