בעיקר אותך - מיה שרידן

beikarotach

בעיקר אותך-מיה שרידן 
MOST OF ALL YOU-Mia Sheridan
חוות דעת אישית/לי יניני

"הבחירות שלנו אומנם נתונים בידינו, אך הן משופעות מכל מה שקדם להן, 
ומוכתמות בכל האסונות שפקדו אותנו בעבר". (עמוד 289) 

לי זה הספר השני שאני קוראת מבית היוצר של מיה שרידן. לאחר שקראתי את "קולו של ארצ'ר", אני מוצאת דמיון בין שני הספרים הללו, והביטוי לכך מובא שמיה שרידן גם הפעם בחרה לחבר שני אאוטסיידרים. לשבחה של מיה ייאמר שהספר מתובל במינון נכון בין דרמה, טלנובלה וגם קצת קיטש. לא תמצאו בספר הזה תיאורי סקס וכשיש, הם ממש צפים בכמה שורות. 

מצאתי שבשתי העלילות שתורגמו לעברית, היא מרבה להשתמש בהתקרבות, נסיגה, היעלמות ואופס החיבור הצפוי.

מיה שרידן מגוללת בעלילה הנוכחית סיפור על שני אנשים, שלכל אחד מהם חיים לא פשוטים, רק לאחר מאמצים רבים לחוד ויחדיו, הם מצליחים לדלג על המשוכות ולרפא את פצעיהם.

דמויותיה של מיה שרידן דינאמיות, מעניינות, מרתקות וכולן מוכתמות בעבר ייחודי משלהן.

העלילה מתחילה בפרולוג של אלי בת השבע. אלי גדלה עם אימה-סינתיה. את אביה-בראד היא לא הכירה משום שהוא התגורר בנפרד, ומתואר כשחקן קולנוע באופרות סבון. עד שבאחד הימים סינתיה החליטה למסור את אלי לאביה, ולחשוף בפניו את סודה. 

מה פתאום עכשיו סינתיה נזכרה להביא את אלי לאביה אחרי שבע שנים? 

"מה את רוצה, סינתיה? כסף? אין לי בכלל כסף. אין לי מה לתת לך." "אני לא רוצה כסף. אני צריכה שאתה תיקח אותה. אני... אני עומדת למות, בראד." ... "יש לי סרטן, שלב ארבע. אין לי עוד הרבה זמן-שבועות, אולי ימים.... אין לי אף אחד אחר. לאלי לא נותר אף אחד בעולם מלבדך.".... מהחדר הסמוך אלי האזינה לשיחתם... "אמא? לא, אמא, אל תעזבי אותי כאן! בבקשה, אל תעזבי אותי כאן!" ... (עמוד 11)

מכאן ואילך העלילה מגוללת בפרקים קצרים, שמגוללים לקורא על ידי אלי וגבריאל כל אחד בנפרד– הדמויות המרכזיות של הסיפור.

ילדותה בבית אביה השיכור הותירה לאלי צלקות רבות בנפשה. כשבגרה עזבה את בית אביה והחלה לעבוד כחשפנית במועדון "פנינת הפלטינה". באחד הערבים בעת הריקוד האחרון, עיניה פגשו את גבריאל דלטון יושב לבד ושותה בירה להנאתו. כשפנתה לצאת מחדר ההלבשה, להפתעתה שוב פגשה אותו נשען על הקיר במסדרון. מה הייתה בקשתו? "תוכלי לעזור לי להתרגל למגע של אישה, להרגיש נוח עם העובדה שמישהי פולשת למרחב האישי שלי." (עמוד 22) 

גבריאל דלטון התגורר עם אחיו דומיניק. שניהם הועסקו במחצבה המשותפת של אביהם ושותפו: "דלטון מורגן". גבריאל חווה טראומה בילדותו שהותירה עקבות בנפשו. כדי לחזור לחיים הוא ביקש מקריסטל לסייע לו תמורת תשלום. קריסטל סירבה לבקשתו, וכל אחד מהם פונה לדרכו, בידיעה שאף אחד מהם לא שייך למקום שהם נפגשו בו. 

בהמשך קריסטל שעברה גיהינום בילדותה הפסיקה להאמין בבני-אדם, ולומדת להכיר את עצמה מחדש. לעומתה גבריאל שחי בכלא פרטי משלו, לומד לחיות עם הצלקות, מאמין ומסייע לבני אדם. גבריאל מצליח לסתת את הקצוות המשוננות והנקודות המחוספסות של החיים בדרכו שלו. הוא נהג בבני אדם כמלאך. אני לא אופתע אם מיה שרידן קיבלה השראה לשמו מהכינוי השמור למלאך גבריאל.

שתי הדמויות המרכזיות מרוסקות ונוגעות ללב. לשניהם יש תקווה, נחישות והם עוברים מסע ריפוי ארוך. 

קל להתאהב בקריסטל (אלי) וגבריאל. הם מהפנטים, גומרים אומר ומלאי תקווה. 

מיה שרידן בכתיבתה רידדה את דמויות המשנה כקרפ צרפתי, ועטפה את הדמויות המרכזיות בכתיבה פשוטה ונוגעת.

אהבתי את רעיון הכנסת הסיפור הנוסף והמרתק לעלילה הראשית. למרות שבהתחלה זה ניראה לי מאולץ... בהמשך הוא הכניס קצת פפריקה לתבשיל. לדעתי רעיון נהדר וטוב במיוחד לאוהבי תבשילים פיקנטיים.

בשורה התחתונה: ספר כיפי, מרגש, קליל, נוגע ללב, מלא בחמלה ומרתק.

אני אהבתי ונהניתי.

מומלץ לאוהבות הז'אנר ולמעריציה של מיה שרידן במיוחד.

חג שמח

לי יניני

הוצאת אהבות, רומן תרגום, 315 עמודים, 2018